קליפת פיסטוק קטנה מתגלגלת מראש הפרמידה. מטה, מטה היא מקפצת על שאר הקליפות שנערמו לפניה עד שהיא פוגעת בשפת המאפרה העמוסה שמעיפה אותה הצידה. גלגול, קפיצה וצלצול כשהיא פוגעת בכוס בירה ריקה, מתנדנדת לשניה כמו אוניה ואז נעצרת. אצבע פנויה ביד עמוסת כוסות בירה ריקות תופסת את ידית הכוס הצמודה לקליפה הקטנה.
"קלר, בחיאת, תן יד ושטוף כמה כוסות" אמר שיף, עמוס בעבודה ולא עומד בקצב.
קלר ישב עם הגב לבר, מסתכל על רחבת הריקודים המלאה.
"קלר... נו קלר, בחיאת דינאק, תעשה טובה"
"חכה, שיף. אני עסוק" ענה קלר, מסתכל על פיונה רוקדת ומשתוללת על רחבת הריקודים עם מתנדב אחר.
"נראה לי שהיא הרבה יותר עסוקה ממך" חייך שיף.
"שרמוטה בת שרמוטה" מלמל קלר.
"אמרנו לך, קלר, היית פשוט צריך להוריד ת'תחתונים אחרי שכבר הייתם במיטה עם אור מכובה" אמר שריג מהשרפרף ליד קלר.
"שריג, תהיה גבר ותעזור לי פה לשטוף כמה כוסות" אמר שיף.
שריג קם מהשרפרף וניכנס למאחורי הבר "שיף, שטוף אתה ת'כוסות. אני אטפל במי שרוצה לשתות, בסדר?"
"טוב" ענה שיף והתחיל לשטוף את ערימת כוסות הבירה שמלאה את הכיור.
השעה היתה אחת ורבע והבר היה מפוצץ באנשים. היו שם כל המיתנדבים, מלא חברה' צעירים, ואפילו לא מעט אנשים קצת יותר מבוגרים מהקיבוץ שלא תמיד מגיעים לבר. קלר התחיל לא מזמן את הבירה השישית שלו והמשיך לשבת על השרפרף הגבוה, נשען על הבר ולא מוריד לרגע את העיניים מהמתנדבת היפייפיה, הסקסית, הבלתי נתנת להשגה. שני האנשים היחידים שהצליחו, בעזרת לא מעט אלכוהול, לפלס דרך בתוך כל הכיעור של פיונה ולמצא איזהשהו יופי בלתי מוסבר בעלמה הנורוגית היו קלר והמתנדב הדרום אפריקאי הרחב שרקד איתה. קלר בחן כל פרט בגופה ובגופו של המתנדב. אגו פגוע, בתוך לחץ מיני יצרו את הניצוץ שהצית את כל האלכוהול שהיה סביבו. חם, ידיים מזיעות, נשימה מהירה, חשיבה מעורפלת והיגיון שכבר ארז את המזודות מתישהו בין הבירה הרביעית לחמישית. מוזיקה חזקה מפציצה את המוח, אנשים קופצים ורוקדים, אורות מהבהבים, צבעים מסתובבים, רעש וזיעה.
"קלר, עזוב. תפסיק כבר לחשוב עליה" ניסה שריג לנחם אותו "היא לא שוה את זה, היא סתם פסיכית"
"פסיכי? רוצה לראות מה זה פסיכי?" אמר קלר, כולו בוער, וקפץ מהשרפרף.
"לא, קלר.." צעק שריג ורץ לעבר הפתח של הבר כדי לעצור אותו. שיף ישר הרים את העיניים מהכיור והספיק לראות את קלר רץ לעבר זוג המתנדבים. קלר דחף את המתנדב הדרום אפריקאי, תפס לפיונה המבוהלת במרפק וצעק "יא שרמוטה". כף ידו השניה של קלר עפה לכיוון פרצופה, והסתירה פגעה בלחיה הימנית כמעט באותו זמן שהאגרוף פגע בפרצופו של קלר. הקירות הסתחררו מסביבו, משתוללים ללא שליטה ביחד עם האורות והאנשים הרוקדים על הריצפה, על הכירות, על התיקרה, ועל כל יתר העולם שטס סביב קלר עד שהריצפה עפה אליו וחבטה בפרצופו שמצא סוף סוף מנוחה עליה. שריג קפץ מעל הבר והספיק למשוך אחורה את המתנדב הזועם שכמעט הספיק גם לבעוט בפרצופו של קלר ששכב מאולף על הריצפה. שיף הספיק להגיע שניה אחרי שריג וניסה להרגיע את המתנדב הזועם "איטס או קיי מן. טייק איט איזי. הי איז ג'אסט דראנק"
קלר ראה, לא ראה בין ענני הערפילים את כפות רגליהם של שיף, שריג והדרום אפריקאי עומדים על הצד וממלמלים מילים בשפה לא מוכרת. בכי של מתנדבת - בכי מוכר משהו. כמה מהקיבוצניקים היותר מבוגרים רצו אל קלר לראות אם קרה לו משהו רציני.
"זיו, אתה שומע אותי? זיו..."
"תביאו קצת מים"
"זיו, אתה בסדר?"
"שיף, לך תכבה ת'מוזיקה רגע"
"זיו.... קלר"
"נו שמישהו יביא כבר מים קיבינימט"
"זיוו אתהה בססדרר?"
אתה ששומע אותייייי? אתה ששומעע? אתההה ששששששששששששששש.................................
זהו. שקט.
כל הרעש נעלם. האורות כבו. הכל רגוע. הכל טוב............. העולם הפסיק להיסתובב. הידיים הפסיקו להזיע. הלב כבר לא דופק בתוך המוח. ה כ ל רגוע.............................
"קלר"
"ממ.. מה?"
"קלר, זאת לא הדרך"
"מה? איזו דרך?"
"זאת לא הדרך אם אתה רוצה לפגוש אותי כמו שצריך"
"אני מצטער, אני... אז תגיד לי בבקשה מה הדרך. אני רוצה לדעת"
קלר, הדרך היחידה שאנחנו יכולים להיפגש זה אם.."
"פפוו...אהה...מה?" מלמל קלר, מים זולגים במורד פרצופו.
"או, אמרתי לכם שזה יעבוד" אמר קובי בגאווה, עומד מעל קלר עם כוס ריקה ממים
"מה?... למה?....מה קרה?" מלמל קלר, מבולבל לגמרי, שוכב בתוך שלולית מים קטנה
קובי ועוד שני חברה הרימו את קלר בזהירות והושיבו אותו על אחת מהכורסאות הישנות שצמודות לקיר.
"קלר, אתה בסדר? איך אתה מרגיש?" שאל שוב קובי
"כן, כן אני בסדר" שיקר קלר, כולו מבולבל ומזועזע.
"אולי כדאי שנקרא לרונית שתבוא לבדוק אם הוא באמת בסדר" אמר מישהו
"עזוב" ענה רמי "לא צריך להעיר אותה עכשיו. הוא בסך הכל חטף בוקס. הוא יהיה בסדר"
"כן, אני בסדר" שיקר קלר בטון קצת יותר משכנע
שיף חזר למאחורי הבר והתחיל שוב את המוזיקה. כל המתנדבים ישר התחילו לרקוד ולקפץ. יהב, גלעד ויעל, בני כיתה של קלר, התישבו בכורסאות מסביב לקלר.
"קלר, הכל בסדר?" שאלה יעל
"כן, נו" ענה קלר בתון אפילו יותר משכנע וחסר סבלנות "אז תגיד גלעד, ממשיכים לאנ'שהו בסוף?"
"לא יודע קלר, לא נראה לי שכדאי שתמשיך לשום מקום הלילה. חוץ מזה די מגניב פה היום"
"כן, בואו נשאר" הוסיפה יעל
"יעל, את רק רוצה להישאר פה בשביל תומאס" אמר יהב עם תנועת ראש צידית לכיוון אחד המתנדבים על רחבת הריקודים שעבד עם יעל בחדר אוכל.
יעל בר-שלום, בת כיתה של קלר, גלעד ויהב השתחררה מהצבא כבר די מזמן ועבדה בקיבוץ כדי לסדר לעצמה את מענק השחרור ולנסות להבין מה היא רוצה לעשות עם עצמה. יעל תמיד נחשבה לאחת הבנות הכי יפות בקיבוץ - שיער שחור, עיניים כחולות, וגוף מאוד חטוב. הרבה אנשים כינו אותה בחיבה 'הפרח של הקיבוץ'.
"קלר" אמרה יעל "מי זה המיתנדב שהלכת איתו מכות?"
"סתם דרום אפריקאי חרא" רטן קלר "אני חושב שקוראים לו אנדי והוא גם עובד ברפת. יענקה'לה אומר שהוא כבר מת להעיף אותו כי הוא עצלן והוא תמיד שוכח לגרד ת'חרא מחצי מהרפתות"
"תגיד קלר, הוא קולט את הקטע?" שאל גלעד עם חיוך
"גלעד, אל תעצבן אותי" ענה קלר כשחיוכים רחבים נפתחו על פניהם של כולם. כולם חוץ מקלר.
אחרי כמה דקות קלר קם מהכורסא וניגש לבר.
"שיף, תביא איזה כוסית ויסקי"
"עולים מדרגה, הא קלר" אמר שיף והיסתובב אחורה להוריד את הויסקי הזול מהמדף המכובד מידי שהוא ישב עליו. שיף מזג, הגיש, וקלר ישר שפך במכה את הויסקי לתוך הגרון.
"תביא עוד אחת" אמר קלר, משתדל לדכא את השיעול שכמעט נפלט לו אחרי השוט המהיר. שיף פתח שוב את הבקבוק שלא הספיק לחזור למקומו לפני ההזמנה השניה, השלישית, והחמישית של קלר.
"שופך חזק היום, הא?" אמר שיף. קלר לקח לגימה נוספת והציץ מבעד לחלון לעבר השביל שמוביל למגורי המתנדבים. אותו השביל שעליו, רק לפני כמה דקות, הלכה פיונה הבוכיה, מלווה באנדי - הגבר של הלילה. הוא הגן על כבודה, וכבודו, נלחם בגבורה והוכיח את עצמו. שמח ומרוצה מההזדמנות שקלר נתן לו להדגים לה את גבריותו, כל מה שנותר לו עכשיו היה 'לנחם' את הבחורה הבוכיה כדי להשלים לו את הלילה המוצלח.
כוסית שישית נמזגה ואחריה גם שביעית. אנשים המשיכו לעבור ליד קלר כמו שדים, כל פעם ממלמלים לו משהו לא מובן עם חיוך. מוזיקה חזקה, שוב הכל קופץ. יעל, גלעד ויהב הצטרפו להמון הרוקד לקצב המנגינות הצורמות. בר-עמי, מהשרפרף ליד קלר, הזמין עוד בירה וחזר לשיחה הלא מובנת שהוא ניהל עם החברה' מסביבו. אביב הצטרף אליהם, הדליק סיגריה וזרק לקלר מבט מצחיק. שלושה מתנדבים ומתנדבת עמדו מול הבר בצידו השני של קלר ודברו בשפה שמוכרת לכולם מכל כך הרבה סרטים כחולים.
"יאא, דאס איס גוט" אמר שריג, שתי ידיו מאחורי ראשו בזמן שהוא מנער את האגן קדימה-אחורה. יתר החברה' התפקעו מצחוק, שלא הפסיק אפילו אחרי שארבעת המתנדבים כבר קלטו על מה הם צוחקים.
"מה זה הריח הזה?" שאל בר-עמי, מקמט את אפו. קלר ישר קפץ משרפרף הבר שלו והתקדם לכיוון הדלת הפונה לרפת. קלר יצא מהדלת, הצליח לרדת את המדרגה הקטנה, נזהר לא להיתקל בפחי האשפה והתנגש חזיתית במעקה הרפת, בועט את עצמו לסלטה מושלמת – ריצפה, שמיים, ושוב הכל מסתובב לפני שגבו של קלר נמרך על רצפת הרפת המרופדת.
שוב הכל נהיה שקט. הדופק נרגע. הכל נרגע. קלר ריחף לו על ענן רך ונעים. אף אחד כבר לא קופץ, אין יותר אגרופים ובכי, יצאתי מהכבשן ופה הכל קריר ומרענן. והשקט, איזה שקט מבורך....
"קלר"
"מה?"
"קלר, זאת לא הדרך"
No comments:
Post a Comment